7944 במאגר תוכניות גפ״ן – משרד החינוך

בין כלל הפרעות החרדה, חרדה חברתית היא הנפוצה ביותר. במיוחד בקרב בני נוער. על אף שהיא יכולה להתחיל כבר בילדות המוקדמת.

ישנם גורמים רבים לחרדה חברתית, ביניהם: ערך עצמי נמוך ודימוי עצמי נמוך (איך אני מרגיש כלפי עצמי ואיך אני מאמין שהסביבה רואה אותי). מאפיינים אלו יוצרים מלכתחילה שיפוטיות וביקורתיות גבוהה כלפי העצמי, תפיסת מסוגלות עצמית נמוכה להתמודד עם אתגרים ובוודאי חשש מביקורת של אחרים שנתפסת ככישלון שקשה מאוד לשאת. פחד קשה מנשוא מדחייה ותפיסתה כסוף העולם. תוך הרצת סרטי אימה קשים על מצבים מביכים ומביישים שעלולים לקרות. כל אלו יוצרים הסתגרות והימנעות מהתמודדויות חברתיות.

ההימנעויות מהתנסויות חברתיות יוצרות החרגה של הנער.ה מכיוון שכאשר לא מתאמנים במשהו, מן הסתם, נהיים בו פחות טובים. לכן מתחילה אמונה עצמית שאני כנראה לא ממש טוב.ה בהשתלבות חברתית וחוסר הביטחון והביקורתיות גדלה. כך נוצר מעגל חוזר על עצמו. כי הנער.ה מחזקים את התפיסה השלילית שלהם על עצמם על ידי ההימנעות גם אם לא הייתה נכונה קודם.

בגיל ההתבגרות מייחסים חשיבות רבה מאוד לסביבת בני הגיל ולכן כל תחושת חריגות סובייקטיבית בלבד. יכולה לגרום לחרדה חברתית. למשל נערה שהגיעה לטיפול ובעלת אף קטנטן האמינה שהוא "ענקי ומוגזם" וחששה לעבור במסדרון בית הספר במהלך ההפסקה. כי הייתה בטוחה שכולם מביטים באף "העצום" לה ואף הייתה בטוחה שהיא יודעת מה הם חושבים על עליה "על האף שלה "צוחקים עליי בלב". גורם נוסף לחרדה חברתית הוא "קריאת מחשבות" – ביטחון מלא בכך שאני יודע.ת מה חושבים אנשים. כמובן, שהם תמיד חושבים עליי מחשבות שליליות, שיפוטיות וביקורתיות תוך לעג וזלזול. כי הרי זה מה שאני יודע.ת בוודאות על עצמי.

אירועים שליליים בהקשרים חברתיים וחוויות דחייה קודמות מהווים בקלות טריגר לחרדה חברתית בכלל, ובגיל ההתבגרות בפרט. חרמות, השפלות ולעג בבית הספר או בקבוצות וואטסאפ, תיוג כחריג ולפעמים לרגישים במיוחד גם אם החבר'ה צוחקים על מאפיין פיזי או תכונה או אפילו לבוש.

גורם נוסף הוא מודעות עצמית מוגזמת היוצרת בעת סיטואציות חברתיות מיקוד פנימי מופרז. במקום להיות בנוכחות פיזית, רגשית וקוגניטיבית בעת האירוע החברתי ישנה התעסקות אובססיבית וביקורתית בעצמי – מה אמרתי, איך אני אומר את זה, מה יחשבו על מה שאמרתי עכשיו, בטוח שחושבים שדיברתי שטויות, בטוח שצוחקים עליי כי אני מוזר וכן הלאה וכן הלאה. מחשבות אשר מעוררות מצוקה רגשית וחוויית דחייה (שלא תמיד קיימת). דווקא ההתנהגות הזו היא שיוצרת את החריגות ומושכת תשומת לב לא רצויה.

כשאני נכנסת לכיתה אני מיד מזהה את המתמודדים עם חרדה חברתית. ההימנעות שלהם מלבלוט מבליטה אותם בדרך כלל עוד יותר. ישיבה מכונסת וכפופה, התחמקות מקשר עין, קפוצ'ון על הראש – גם בקיץ! עד הימנעות מללבוש בגדים קצרים בקיץ. הבנות נוטות לשים את השיער כך שיכסה את הפנים. בדרך כלל הם ימנעו מלדבר ולהשתתף. אך כשאין להם ברירה והם חייבים לענות טון הדיבור יהיה הססני ושקט ולעיתים הם יתקשו למצוא מילים מרוב לחץ. בדרך כלל יתעסקו בחפצים או בלחיצות על האצבעות, כדי להחזיק משהו לתחושת ביטחון. ובעיקר ישדרו מראה של "בא לי להיעלם" ו"אל תתייחסו אליי". הם בדרך כלל יתקשו לאכול או לשתות מול אחרים. בני נוער רבים עם חרדה חברתית צמים כל יום הלימודים ובלבד שלא יראו אותם אוכלים. הם לא ישתתפו בשיעורים, ישבו בקצה הכיתה, ישבו ישיבה מכווצת בכיסא ויראו כאילו הם עסוקים במשהו אחר: שרבוט במחברת, עיסוק בטלפון או ישימו אוזניות כדי לנתק מגע עם העולם שבחוץ.

טיפול בחרדה חברתית

החרדים חברתית, בדרך כלל, יהיו דאגנים בעוד תחומים בחיים ובעלי נטייה לחשיבה שלילית ופסימית כלפי עצמם וכלפי העולם והעתיד.

טעות נפוצה לחשוב שחרדה חברתית מאופיינת אוטומטית בהיעדר כישורים חברתיים. ישנה ביישנות, חשש מדחייה, התעסקות יתר בניתוח סיטואציות עד כדי אובססיביות ואלו לא מאפשרים פניות להתנהל בטבעיות ואותנטיות.

בתהליך התערבות טיפולי בחרדה חברתית חשוב להתחיל דווקא בעבודה על תפיסת הערך העצמי, הפרכת המחשבות השליליות האוטומטיות, האמונות המקטינות, הדיבור הפנימי השלילי והשיפוטי עוד לפני שמתחילים לעבוד על אימון במיומנויות חברתיות. בעיקר משום שאלו נפגעות בגלל הגורמים הללו.

התוכנית "החופש לצמוח" מקיימת תהליכי התערבות לקבוצות חרדה חברתית וביישנות הכוללות גם הפרעת אילמות סלקטיבית. סיפוק עצום לראות את השינוי אצל הילדים ולשמוע מהם שיתופים על חוויות הצלחה חברתיות, שמחת חיים והפחתת השיפוטיות העצמית. ולקבל דיווחים מהמחנכות על השתתפות בשיעורים, מצב רוח טוב יותר והצלחה שמתבטאת גם בהצלחות בתחומים אחרים בעקבות התהליך.

מעוניינים בתהליך התערבות בבית הספר בחרדה חברתית? נשמח לתת מענה ולהעצים את תלמידיכם עם תוכנית גפ"ן 7944 מאושרת משרד החינוך במאגר התוכניות החינוכיות תשפ"ה.

שלכם, שרון